כדי להגיש תביעת רשלנות רפואית בלידה או רשלנות רפואית בהריון, יש לפנות אל עורך דין אשר יטפל בכל התהליך ויאסוף מסמכים רלבנטיים ועבדוק עם מומחה רפואי אם אכן מדובר במקרה של רשלנות בלידה או רשלנות בהריון.
רשלנות רפואית בלידה או בהריון היא תופעה מוכרת מהמתפרסם בתקשורת. אשה הרה עוברת בדיקות רבות במהלך הריון, אשר מטרתן לוודא התפתחות עובר תקינה. מרפאת נשים מצוידת בד"כ במיטב מכשירים רפואיים קיימים בשוק, אך לעיתים, למרות כי הבדיקות הראו כי המצב תקין, ההורים ההמומים נאלצים להתמודד עם מומים מולדים או פגמים גנטיים.
הבעיות הרפואיות לרוב אינן ניתנות לפתרון לאחר הלידה, אך יש פעמים שברור כי ניתן היה למנוע אותן אם הרופא המטפל או המערכת כולה היו ערניים יותר. רשלנות הצוות הרפואי המלווה את מעקב ההריון או מבצע את הלידה עלולה להוביל לסיבוכים שונים, שכתוצאה מהם נולדים ילדים הסובלים ממומים בדרגות קושי שונות. גם היולדת לא חפה מסכנה ולעיתים, כתוצאה מהטיפול הרשלני, נותרת עם פגיעות משמעותיות ואף נמצאת בסכנת חיים.
תביעות מסוג זה מוגדרות תחת השם "הולדה בעוולה", כאשר התובע הוא התינוק, או הילד בשלב מאוחר יותר, המלין על עצם לידתו וטוען כי אלמלא מעשה הרשלנות היו הוריו יודעים על המום, מבקשים לבצע הפסקת הריון והוא כלל לא היה בא לעולם. עילת התביעה של הילד היא בגין הנזק שנגרם לו מכך שייאלץ לחיות עם המום שממנו הוא סובל, להבדיל מהחיים ללא מום. במרבית המקרים מוגשת התביעה באמצעות הוריו של הקטין (המשמשים כאפוטרופוסים הטבעיים). אם התובע מחליט לעשות זאת לאחר גיל 18 הוא יכול להגיש את התביעה בעצמו.
בנוסף קיימת עילת תביעה עצמאית להוריו של הקטין על הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מלידת בנם הסובל ממום. במסגרת זו טוענים ההורים לפיצוי בגין ההוצאות שנגרמו להם, כמו הפסדי השתכרות, כאב וסבל ועוד. הפיצויים הנפסקים במקרים אלו הינם גבוהים מאוד, לרוב מיליוני שקלים, וזאת מכיוון שהנזקים שנגרמו הינם חמורים ולצמיתות, וכן מכיוון שמדובר בשנים רבות שבהן צפוי התובע לחיות עם המום שממנו הוא סובל. סכום הפיצוי הגבוה ביותר שנפסק עד היום בתחום זה הינו 14 מיליון שקלים.
במסגרת ניהול מעקב הריון עוברות נשים בין מסגרות רפואיות שונות הכוללות רופא מבצע מעקב ההריון, אחיות מבצעות בדיקות המעקב, רופא המבצע בדיקות אולטרה-סאונד ועוד. חשוב להקפיד על ניהול תיק מעקב ההריון שבו העתק של מלוא הבדיקות והמסמכים הרפואיים הקיימים, ולהציג אותו לכל גורם רפואי שאליו פונים לביצוע הבדיקות בהריון כדי שתהיה רציפות בהעברת המידע, שתסייע לרופאים לקבל את התמונה המלאה.
במהלך הלידה, ההורים לעתיד נמצאים בסערה רגשית ולא תמיד יכולים לחשוב על הכל. במקרה של סיבוך בלידה חשוב שיהיה יחד איתם אדם שעליו הם סומכים שיוכל לסייע להם להאזין לרופאים, להבין במה מדובר ולקבל את ההחלטה הנכונה.
במקרים אלו נרתמת המערכת המשפטית לעזרת האזרח הקטן ודואגת שהמערכת הרפואית, שהתרשלה בתפקידה, תפצה אותו על רשלנותה ותסייע לו להתמודד עם הקשיים הרגשיים, ההתפתחותיים והכלכליים, שהתעוררו בעקבות התנהלותה.
אחת הבדיקות החשובות שאותן עוברות נשים הרות היא סקירת מערכות, בדיקת אולטרה-סאונד שבה הרופא סורק בקפדנות את איברי גופו של העובר ומוודא את תקינותם. ישנם שני סוגי סקירות. האחת היא הסקירה המוקדמת, שמתבצעת לרוב בשבועות 14 עד ה-16 להריון באופן פרטי בלבד, ובמהלכה ניתן לאתר מעל 85 אחוזים מכלל המומים בעובר ואחוז דומה של סיכונים לליקויים כרומוזומליים. השנייה היא סקירת המערכות המאוחרת, המתבצעת לרוב עד השבוע ה-24 להריון, ובה סורק הרופא בצורה מדוקדקת את איברי העובר, מהראש ועד לכפות הרגליים. בנוסף, בדיקה זו משמשת למעקב אחר קצב גדילת העובר ולקביעת מיקומה של השיליה. הבדיקה הבסיסית כלולה בבדיקות שממומנות על ידי קופת החולים, וניתן גם לבצע בדיקה מורחבת באופן פרטי ובתשלום נוסף.
הרופא המבצע את בדיקות האולטרה סאונד חייב למלא את תפקידו במיומנות ובמקצועיות ולאבחן את אותם מומים במסגרת הבדיקה שהוא מבצע. בנוסף, אם הבדיקה המבוצעת הינה הבסיסית, חלה על הרופא החובה ליידע את האישה כי קיימת בדיקה מקיפה יותר, וזאת כדי לאפשר לה להחליט האם לבצע אותה. חשוב לציין כי בעבר רק נשים בסיכון היו עוברות סקירת מערכות, אך בשנת 2007 נכנס לתוקף נייר עמדה מספר 13 של האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה, שבו הומלץ לבצע סקירת מערכות בין השבוע ה-19 ל-25 לכל הנשים ההרות, גם לנשים שהריונן אינו בר סיכון.
הבעיות העלולות להתרחש בשלב זה מתחלקות לשני סוגים עיקריים: האחד, אי אבחון מומים שמהם סובל העובר, כלומר הרופא שערך את בדיקת האולטרה-סאונד לא זיהה כי העובר נושא מום זה או אחר במבנה השלד. השני הוא אי אבחון פיגור בגדילה תוך רחמית (IUGR), כלומר כאשר תוצאות בדיקת האולטרה-סאונד מצביעות על כך שהפרמטרים הנמדדים אינם תואמים את גיל ההריון ומתעורר חשד לפיגור בגדילה תוך רחמית, ולפיכך קיים חשש כי התינוק שייוולד יסבול מליקויים שונים, לרבות פיגור שכלי ומוטורי.
בשני המקרים הללו על הרופא המבצע את בדיקת האולטרה-סאונד או מעקב ההריון ליידע את ההורים לעתיד על הממצאים כדי שיוכלו לשקול האם ברצונם לבצע הפסקת הריון או להמשיך ולהביא את הילד לעולם למרות הפגיעה.
לא בכל מקרה שבו נולד תינוק הסובל מ-שיתוק מוחין יש עילה לתביעת רשלנות רפואית. קיימים מקרים אשר בהם שיתוק מוחין נוצר במהלך הריון וללא כל קשר לתהליך לידה או לפעולות של צוות הרפואי.
לאחר הלידה ניתן למצוא אירועים של קרע ברחם, דימומים, השארת חלקי שיליה בגוף היולדת ועוד. כל אלו מצריכים ערנות של הצוות הרפואי ומתן טיפול רפואי דחוף, שימנע הידרדרות במצבש של יולדת ואף יוכל להציל את חייה.
רשלנות רפואית בלידה: אחת הבעיות הנפוצות בשלן עלול להיגרם נזק היא הערכה מוטעית של משקל היילוד. כאשר יולדת מגיעה לבית החולים לצורך לידה, על הרופאים להעריך מהו משקלו המשוער של היילוד. במקרים שבהם משקל היילוד גבוה (מעל ארבעה או ארבעה וחצי קילוגרמים), על הרופאים להמליץ ליולדת לבצע ניתוח קיסרי כדי למנוע קושי בחילוץ התינוק.
בתביעות רשלנות רפואית אשר הוגשו לבתי המשפט נטען כי כתוצאה מקיומה של טעות בהערכת המשקל נתקבלה על ידי הצוות הרפואי החלטה לבצע לידה נרתיקית במקום ניתוח קיסרי. במקרים אלה, במהלך לידה ולאחר שראש של תינוק הגיח, נתקעו הכתפיים של התינוק בתעלת לידה. במהלך מאמציו של הצוות הרפואי ליילד התינוק, נגרם לו "פרע כתפיים" (שנקרא גם שיתוק על שם ארב ERB'S PALSY) אשר משמעותו פגיעה בכתפיים אשר עלולה לעיתים להיות קשה ולהוביל אל נכות אורטופדית.
ישנם מקרים שבהם רשלנות רפואית של הצוות במהלך לידה, גורמת ל-נזקים קשים ובלתי הפיכים לתינוק. בחלק גדול מהמקרים מתבטאת רשלנות צוות רפואי בכך שלא הבחין במועד, או לא הבחין כלל, ב-מצוקה עוברית אשר בה מצוי התינוק ולפיכך לא פעל לחלצו במהירות המתחייבת. כתוצאה מכך סובל התינוק מבעיה באספקת חמצן למוח, המובילה לנזק מוחי חמור בלתי הפיך שנקרא שיתוק מוחין (CP).
24 ביוני 2010 מאת 
admin
סגור לתגובות