רשלנות רפואית- עורכי דין

תא (מרכז) 5070-08-07 אברהם ניסנבאום נ' ד"ר יצחק זיסמן (מחוזי; אסתר שטמר; 04/11/10)

בית משפט דחה תביעת רשלנות רפואית בקובעו כי הבחירה בהליך הצנתור היתה סבירה, משהליך זה היווה אחת האפשרויות המקובלות על הקהילה הרפואית, וכי לא הוכחה טענת העדר הסכמה מדעת.

במהלך צנתור לב, שנעשה לצורך אבחון, לקה התובע באירוע מוחי שהותיר אותו נכה. תביעה זו מבוססת על עילות ההתרשלות, תקיפה והפרת חוק זכויות החולה, על בסיס טענת התובע כי לא הוסברו לו סיכוני הבדיקה וכי חתם על טופס הסכמה מבלי שקרא והבין אותו.

בית המשפט המחוזי מרכז, כב' השופטת אסתר שטמר, דחה את התביעה וקבע כדלקמן:

אין לקבל את טענת התובע כי אם לא התמלאו כל הקריטריונים המחמירים לביצוע צנתור, אזי ההמלצה לביצועו מהווה סטייה מהסטנדרט הרפואי המקובל ונעשתה תוך רשלנות. משמקובל כי הצנתור היווה אחת האפשרויות המקובלות על הקהילה הרפואית, אין בהעדפת אפשרות טיפולית אחת על פני האחרת משום רשלנות רפואית.

לעניין טענת ההסכמה מדעת, הסכמת מטופל לקבל הטיפול שמייעד לו הרופא אמורה להינתן לאחר שהמטופל קיבל מידע רלבנטי אודות מחלתו, דרכי הטיפול בה, הסיכונים הכרוכים בדרכי הטיפול והאלנטרנטיבות לטיפול המוצע. ביצוע פעולה רפואית ללא קבלת הסכמה מדעת עלול לעלות כדי עוולת תקיפה ממש.

מבחינת היקף המידע שעל רופא להעביר למטופל נפסק, כי נדרשים שקלול חיוניות הטיפול וסיכויי הצלחתו, מצד אחד, עם תדירות הסיבוך האפשרי ומידת חומרתו, מצד אחר. הסיכונים שהרופא צריך למסור מידע לגביהם הם סיכונים מהותיים שאדם רגיל היה נוטה לייחס להם חשיבות בבואו להחליט על קבלת הטיפול. כן נקבע, כי אין להטיל על הרופא חובה להסבר מלא של כל האפשרויות האינסופיות של הארועים שעלולים לקרות, הן משום שלא ניתן להקיף את כל המגוון הרחב באופן ממשי והן משום שהדבר עלול להאפיל על הצורך בביצוע הפעולה הרפואית.

במקרה דנן, קובע בית המשפט, עסקינן בהליך רפואי אלקטיבי, לא דחוף, שנועד לאבחון, שסיכויי ההצלחה שלו גבוהים ולכן ראוי היה להציב את התמונה העובדתית לתובע, על מנת שיוכל להגיע להחלטה מושכלת, גם אם הסיכון לאירוע מוחי, כפי שהתרחש, הוא סיכון רחוק של 1 לאלף מקרים.

חובת החתימה על טופס הסכמה קבועה בסעיף 14(ב) לחוק זכויות החולה. חלק בלתי נפרד מן החתימה על הטופס צריך להיות האפשרות שניתנת למטופל לקרוא בו בנחת, להיוועץ בבני המשפחה וכדומה. לעניין זה, קובע בית המשפט, ככל שקיים במוסדות הרפואה נוהג שלפיו במקרים אלקטיביים המטופל חותם על טופס ההסכמה סמוך לביצוע ההליך הרפואי, נוהג כזה אינו ראוי, והוא עומד בסתירה למטרת החתימה, שהיא הפעלת שקול דעת לאחר קריאה והבנה.

כמו כן, קובע בית המשפט, במקרה דנן, לא נמצא קשר סיבתי בין העדר ההסבר לבין הנזק שנגרם לתובע בעת הצנתור, שכן התובע לא הראה כי אילו הוסברו לו הסיכונים היה נמנע מן הצנתור.

לסיכום- נדחתה תביעה בגין רשלנות רפואית במהלך צנטור.