שלום עורכי דין רשלנות רפואית. שמי פטימה, בת 30. משתמשת באלטרוקסין.

במשך השנים היה צורך לשחק עם המינון עקב הריונות ויציאות תכופות מהאיזון.

בשנים האחרונות הושג האיזון המיוחל. נטלתי 100 מק"ג ביום, 5 ימים בשבוע סה"כ 500 מק"ג לשבוע.

אני משתמשת בשתי אריזות 150 ו-100 מק"ג וכל אריזה מספיקה לכ-4 וחצי חודשים.

לפני כשנה התחלתי סבב בו אריזת ה-100 היתה חדשה ואריזת ה-150 בפורמולה הישנה.

לא העלתי על דעתי שיש הבדל בינהן. חשבתי ששינו אריזה בלבד ושינו את גודל הכדור שינוי קוסמטי.

לאחר זמן קצר התחילו כאבים בחזה וביד שמאל.

לא ייחסתי לכאבים אלו חשיבות. אני לומדת מנהל עסקים והכאבים המשיכו לאורך כל התקופה.

לפני כארבעה חודשים עברתי לשימוש של הפורמולה החדשה גם בכדור של ה-150 מק"ג. שוב שמתי לב לשינוי בגודל הכדור.

שם התרופה, האריזה ,הכיתוב נשאר כמעט ללא שינוי.נכנסתי אז לאינטרנט כדי לבדוק משהו שסיקרן אותי.

לאחר שבועות ספורים התחלתי להרגיש שאני במינון יתר. דפיקות לב, דופק מואץ, הרגשת חוסר שקט פנימי ועצבנות פנימית. אני מכירה את ההרגשה מניסיונות התאזנות קודמים. כאן כבר התחלתי לברר על עורכי דין רשלנות רפואית.

ביקשתי לבצע בדיקת דם ועוד בטרם קבלת התשובות התחלתי בהורדת המינון ל-50 מק"ג 3 פעמים בשבוע ו-100 פעמיים.

התשובות בעת לקיחת מינון היתר היו תקינות! זה מוזר כי הרגשתי שאני ממש עומדת לקבל התקף לב.

תוך כדי השימוש לכל אורכו ועם החמרה, כאבי החזה ויד שמאל נעשו קשים יותר עד שממש התחלתי לחשוב שהפכתי לחולת לב.

יש לציין שאיני משתמש בתרופות נוספות, אני רזה ובריאה ובדיקות הדם שלי תקינות (מלבד אנמיה קלה). אני שומרת על אורח חיים בריא ותזונה נכונה פחות או יותר. אין חולי לב במשפחתי כך שאין סיבה הגיונית שככה סתם בגיל 30 אהפוך לחולת לב.

ביקשתי לבצע בדיקת דם נוספת כדי לבדוק את מצבי לאחר הורדת המינון. הבדיקות יצאות לא תקינות- TSH גבוה אך יחד ם זאת T3 ו-T4 תקינים.

הרגשת מינון היתר נרגעה מעט, אם כי עדיין מורגשות דפיקות לב מדפי פעם. אבל הרגשה של הכאבים ביד ימין וחזה ימין וחוסר נוחות בכל האזור לא עברה! ממש הרגשה כאילו הפכתי לחולת לב. עדיין לא ידעתי שאלו חלק מתופעות הלוואי לתרופה החדשה חשבתי שאלו חרדות והתביישתי לדבר על זה או לגשת לבדיקות בעניין.

ניגשתי שוב לרופא המשפחה והעלתי את נושא התרופה החדשה. הוא הפנה אותי לגניקולוג.

רק עכשיו לאחר התפוצצות העניין בתקשורת וראיות שראיתי עם עורכי דין רשלנות רפואית, הבנתי שכל התחושות הרעות האלו לא קשורות לחרדות אלא לתרופה הזאת.

יש לי תחושה קשה מאד שאני כאדם כל הזמן דחפתי לעצמי את החומר הזה וייחסתי את תופעות הלוואי לכל מני גורמים אחרים שאינם קשורים.

לאחר ההבנה שהכל נגרם כתוצאה מהתרופה החדשה, לפני כמה ימים חיפשתי ומצאתי אצל אחותי (שגם היא מטופלת באלטרוקסין) קופסאות מהפורמולה הישנה. התחלתי את השימוש בה ואני כבר מרגישה הטבה משמעותית בעניין כאבי החזה והיד. כאילו שאבן נגולה מעל ליבי-תרתי משמע.

אני מקווה שעד סיום האריזות שברשותי יימצא תחליף כפתרון קבע שכמו התרופה הישנה לא יגרום לתופעות הלוואי הנוראיות האלו.

בקצרה הנזקים (שבטח חשובים כששולחים שאלות אל עורכי דין רשלנות רפואית):

תופעות לוואי ידועות -כאבים חזקים ביד שמאל ובחזה. הרגשה תמידית של התקף לב שעומד להתחרש.

תופעות נוספות שאני קוראת אצל אחרים אבל ידעתי לייחס לעניין- אורטיקריה, יובש בפה, נשירת שיער, עצבנות.

תופעות של יציאה מהאיזון- דופק מואץ, דפיקות לב, עצבנות, חוסר שקט פנימי וכו'.

אשמח לקבל ייעוץ של עורכי דין רשלנות רפואית מהם האפשרויות לתביעה.

שאלות אל עורך דין רשלנות רפואית שהגיעו לאחרונה בנושא תרופה שנעשה בה שינוי ללא יידוע הציבור:

אני בת 18 ושמי מיכל. ברצוני להצטרף לתביעה הייצוגית נגד תרופת האלטרוקסין. לפני 4 שנים עברתי כריתה של בלוטת התריס בעקבות גוש סרטני שהיה על הבלוטה מאז אני לוקחת אלטרוקסין במינון של 350 מ"ג 4 פעמים בשבוע ופעמיים בשבוע 250 מ"ג מאז ששינו את התרופה התחלתי להרגיש לא טוב השינה בלילה קשה מאד ולא סדירה בכלל.החלה לי נשירה קשה מאד בשיער. אני יצאתי מאיזון (ערכתי בדיקות דם ) אני מרגישה חולשה כללית ועייפות רוב שעות היום.

כל רצוני הוא לחזור להיות מאוזנת ורוצה להרגיש באופן כללי יותר טוב.

למעלה מעשר שנים אני נוטלת אלטרוקסין במעכב בדיקות דם שהיו תקינות חשתי שמשהו בגופי אינו כשורה פריחות בעור כאבים אזור בית החזה נשירת שיער קושי בנשימה עד אינהלציות שילשולים ועוד מכיוון שהערכים של היו תקינים היתי בטוחה שמדובר בתופאת לואי של תרופות אחרות וכו, היא מטופלת באלטרוקסין במשך כ-4 שנים. לאחרונה התרחשו לה מספר ארועים רפואיים המעלים את החשד כי שינוי הפרמולציה של התרופה הביאו לכך.

בחודשים האחרונים היא החלה לחוש חולשה וסבלה מנשירה קשה בשיער דבר שהביא להתקרחות חלקית. רופא העור לא הצליח לטפל עד כה בנשירה.

בת 21 בשם מלכה- שאלה אל עורך דין רשלנות רפואית- אני לוקחת את כדורי האלקטרוסין 60 מספר שנים. לפני מספר חודשים התחלתי להרגיש עייפות נוראית יש לי נשירת שיער , כשבכל הבית מתעופף לו השיער שלי.אני סובלת מקור לא ראציונאלי. אני מתקשה להרדם בלילה וגם כשאני נרדמת אני מתעוררת לפחות שלוש פעמים תוך כדי תכיפות במתן השתן, דבר שלא ערא לי קודם.. בנוסף יש לי התכווצויות שרירים באצבעות כפות הרגליים.ה-T.S.H שלי אינו בנורמה.

בני בן 17 מטופל מגיל שנה באלטרוקסין עקב היפותיארואיד מזה מס' חודשים מתלונן על כאבי בטן רגליים שרירים ונשירת שיער חוסר ריכוז (שקלנו טיפול נוירולוג) לאחר פניות ובדיקות דם הוחלט על העלאה של המינון לשני כדורים ליום = 150 מק"ג אך ללא הועיל הילד ממשיך להתלונן לאחר ששמענו עי התרכובת של הכדור שונתה והבנו מה שקורה בפועל יחד עם דאגתנו הרבה למצבו של הילד החלטנו להוועץ ע"י עורך דין רשלנות רפואית.

אני בת 22 ושמי צופית. השאלה שלי אל עורך דין רשלנות רפואית היא : לאחר שילדתי עשיתי בדיקה והתוצאה היתה תקינה עברו חודשים ולא הרגשתי טוב נשירת שיער עייפות סחרחורות הלכתי לרופאה ביקשתי שתיתן לי לעשות שוב בדיקה של בלוטת התריס הרופאה טענה שלא צריך מכיון שעשיתי לפני כמה חודשים ולא הסכימה לתת לי המצב החמיר התקשרתי למזכירות ובקשתי בדיקה דחופה הלכתי לעשות ונודע לי שאני לא מאוזנת הרופאה התקשרה ולא הבינה איך זה ומיד החליפה לי את התרופה והיא היתה בהלם אמרה שהיא לא מבינה איך כי לפני כמה חודשים ההיתי מאוזנת אמרתי לה שטוב שהתעקשתי על הבדיקה.ההיתי צריכה לחזור לעבודה לאחר חופשת הלידה ועד היום לא חזרתי מכיוון שאני עדיין לא מאוזנת ולא מרגישה טוב.

במקרים כגון הנ"ל, רצוי לעיתים לא לפנות אל עורך דין רשלנות רפואית, אלא לכזה העוסק בתביעות ייצוגיות ולאחר תשובתו בנושא הייצוגית, לבדוק גם אפשרות לתביעה אישית ע"י עורך דין רשלנות רפואית.

שלום רב לעורכי הדין הנכבדים. שמי יעל וברצוני לקבל ייעוץ בנושא רשלנות רפואית:

1 לפני מספר שנים אימא סבלה מכאבי גב איומים ונאלצה להגיע למיון בבית חולים בדרום הארץ מספר פעמים.

בפעם האחרונה שהיא הגיעה לשם (למזלה )כעסה עליה רופאה במיון (אימא לא זוכרת את שמה) ואמרה לה שאין לה כל ממצא היכול להסביר את מצבה והיא צריכה ללמוד "לחיות" עם הכאב..

3 בצעד של ייאוש אימא אמרה לרופא במיון שרופא פרטי שהגענו אליו, הפנה אותה לבדיקת- mri אך עדיין תשובה בכתב לא התקבלה .

אימא הסבירה להם שהיא לא יכולה לחזור לרופא מכיוון שהוא טס לחו"ל ואם אפשר לבקש מרופא במיון שיבדוק את הדיסק במחשב.

4 רופא במיון העלה את הדיסק לרופא אחר.

5 לאחר מספר דקות מגיע אליה רופא ומבקש שתעלה בדחיפות לרופא הראשון במחלקתו. כל אותו הזמן אימא בוכה מכאב הן בבית והן בבית החולים.

6 כאשר עלתה אימא למחלקתו של הרופא נאמר לה על ידו שבצילום ישנו גידול בעמוד השדרה המותני והיא זקוקה לניתוח דחוף!-כמו כו,היא זקוקה לנוירוכירורג שיבצע את הניתוח ובבית החולים בדרום אין.

לבסוף בגלל שהרופא היה בחו"ל השניה אימא נותחה בבית חולים אחר בדרום והוסר הגידול.

האים ניתן לתבוע בגין רשלנות רפואית את בית החולים על התנהגות של רופאה שרואה שאימא בוכה וכועסת עליה?

אודה על תשובתך בהקדם. כמו כן, יש לי מקרה נוסף שאודה להתייחסותך לגביו:

>> בשבוע שעבר הגעתי לקופת חולים לעזרה ראשונה עקב כאבים חזקים בשן חלבית (אני בת 22) מכיוון שהשן כבר התנדנדה אז הרופא עקר אותה ולאחר העקירה הרופאה אמרה שהיא לא בטוחה ואולי נשאר חלקיק קטן שלא יפריע לי. היא נתנה לי אנטביוטקיה מוקסיפן 800 גרם שלוש פעמים ביום. ביום למחרת הכאבים התגברו וכך גם יומיים אחר כך עד שכבר ניגשתי לרופא משפחה ששינה לי את האנטיביוטיקה לאוגמנטין 875 גרם.

5 ימים לאחר העקירה הכאבים לא פחתו וניגשתי שוב למרפאה והפעם קיבל אותי רופא אחר שלהם שאמר שהאנטיביוטיקה שקיבלתי הנה למינון של ילד! וטוב שעשיתי שהלכתי להחליפה. היום ניגשתי לרופא הפרטי שלי (כי למרפאה של הכללית החלטתי לא לחזור) על מנת לבדוק אופציה של שתל. העלתי בפניו את הערה הקטנה שזרקה לי הרופאה אחרי העיקרה והוא עשה לי צילום , הרופא היה פשוט מזועזע לגלות שכל השורש של השן נמצא

עדיין בפה וזה מצריך עקירה כירורגית עם תפרים. הרופאה בכללית לא טרחה אפילו לעשות צילום לפני או אחרי העקירה או לחילופין לדאוג שרופא כירורג יבדוק אותי.

ברצוני לתבוע אותם בגין רשלנות רפואית כמובן על התשלום ששילמתי להם ועל התשלום שאשלם לרופא הפרטי וכן על עוגמת הנפש ובזבוז ימי עבודה שנגרמו לי עקב רשלנותם.

אשמח לקבל יעוץ או חוות דעת , האם תביעות קטנות יספיקו או שיש להגיש תביעת רשלנות רפואית בבית משפט שלום?

חוץ מזה, אני חולה טרשת נפוצה מזה 12 שנה, 10 לא מאובחנת ו-2 כן. בשנתיים האחרונות יצא רופא  עם טיפול פשוט להפליא שעשוי לעזור לחולים בקטגוריה שלי לשפר את התפקוד. בארץ הרופאים מתנגדים כיוון שהפיתוח נוגע לכלי דם ולא לעצבים (כפי שהמחלה שלי) דה פקטו זה אומר שאין בארץ רופא שיכול לשפר לי את התיפקוד (יש בחו"ל מזה שנתיים כמה אפשרויות) וטיפול צינטור של שעה ללא הרדמה שיכול לשפר את התיפקוד שלי ב-30-50 אחוז. כולל הנסיעה עם מלווה עולה 50,000 ש"ח. ברור שבמצבי אין סיכוי שאצליח להגיע לזה.

האם יש מקום לעשות משהו מבחינה משפטית לתת לרופאים שלי להבין שהם לא יכולים לשחק עם החיים שלי בגלל קשיי האגו שלהם? האם כדאי לי להגיש תביעת רשלנות רפואית?

רשלנות רפואית עורכי דין על משבר רשלנות רפואית בעולם. האם מדובר במגמה או משהו זמני וחלוף?

ידוע כי רשלנות רפואית היא נושא מדובר כיום בארץ ובעולם. בניגוד למקרים של רשלנות מקצועית של עורך דין או מנהל חשבונות, כאשר מדובר על רשלנות רפואית, הנזק יכול לבוא לידי ביטוי במוות או בנכות קשה ולכן לוקחים זאת בצורה כה רצינית. במקרים כאלו יש לפנות אל
רשלנות רפואית עו"ד על מנת לקבל ייעוץ ראשוני והערכת האפשרות להגשת תביעה לפיצויים.

טעויות רפואיות הורגות בארה"ב בין 44,000 ו 98,000 איש בשנה. מתוכם מתים עקב טעיות בתרופות כ -7,000 בשנה וכן 1 לכל 131 מקרי מוות הם מאשפוז, 1 לכל 854 זקוק לאשפוז אחר דרך להרתיע טעויות רפואיות וכדי לפצות מי שנפגע על ידי טיפול לקוי.

אתגרים משפטיים כדי שווי נזקים שאינם כלכליים: אתגרים משפטיים כדי למנוע נזקים כלכליים שווי האם הממשלה הפדרלית יש את הכוח מנדט כובע ארצית? ארצות הברית נגד לופז ארצות הברית לעומת החוק מוריסון מהותית הנזיקין הוא שטח של ריבונות המדינה המסורתית הקונגרס צפוי בסופו של דבר לא להיות מסוגל לעשות את זה אפילו אם הקונגרס יכול, יש להם?

מסקנה על אי – נזק כלכלי יכול לעזור להאט את עליית הפרמיות רשלנות רפואית זו תקל על רופאים להמשיך להתאמן ולראות חולים הגישה יש כמה חלופות חסרונות רציניים זמינים אבל הם בדרך כלל לא הוכח "אנחנו לא צריכים ארבע או חמש שנים ללימודי הפגנה

סטטיסטיקה רשלנות רפואית- ממוצע של 10,000 תביעות רשלנות רפואית מוגשות מדי שנה במדינה בארה"ב. יישוב רשלנות רפואית החציוני בשנת 1999 היה 600,000 $ (63% גידול מ 1993). הפרס חציון במקרים של מיילדים ו גינקולוגים בשנת 2000 הסתכם ב 1M (גידול 43% לעומת 1999).

סטטיסטיקה רשלנות רפואית במהלך 1994 – 1996 התקופה, 34% היו כל הפיצויים> 1M $ ב 1999-2000 תקופה, 52% היו כל הפיצויים> $ 1M במיסיסיפי היו פסקי דין של 21 $ 9M או יותר מאז 1995 ( אחד מהם היה $ 100), לפני 1995 לא היו פסקי דין> $ 9M.

פעולות של רופאים מוותרים בן הם מוותרים על פרקטיקות או להגביל את שיטות לחולים ללא מצבים בריאותיים כי התדיינות להגביר את הסיכון  של עוברים מדינות עם מערכות משפטיות טוב יותר ולהפחית את שיעורי  ביטוח משנים את התנהגותם כדי להימנע מקור חליפות: התמודדות עם משבר חדש בריאות.

אתגרים משפטיים כדי שווי נזקים שאינם כלכליים: אתגרים משפטיים כדי  למנוע -נזקים כלכליים שווי וירג'יניה המערבית יש כובע $ 1M על נזקים האם עמדו שני אתגרים כדי חוקתיותו עם זאת, התמיכה עשויה להיות שחיקה פעם ראשונה – וירג'יניה המערבית בית המשפט העליון בפעם השנייה הצביעה פה אחד – 3-2 אחד השופטים אשר תמכו זה כבר לא על המגרש

אתגרים משפטיים כדי שווי נזקים שאינם כלכליים: אתגרים משפטיים כדי למנוע נזקים כלכליים שווי מישיגן – MCLA § 600.1483 – גבולות התאוששות שאינם כלכליים נזקים 280,000 $ (למעט מקרים מסוימים שבהם הוא 500,000 $). שני בתי המשפט פסקו את הכובע חוקתי משום כובע מפר את סעיף להגנה שווה של התיקון ה -14 לא סביר להחזיק עד בדיקה לערעורים מאז החוק אינו בסיס מבחן רציונלי.

רופאים לרפואה מגן משתמשים ברפואה מתגוננת כצורה של ניהול סיכונים זה "לחץ רשלנות רפואית" יש השפעה משמעותית יותר על בדיקות אבחון מאשר על החלטות הטיפול. 79% של MD להודות הזמנת בדיקות יותר מ 74% הדרושים רפואית התייחס מומחים

רפורמות המדינה מדינות מסוימות יש רפורמה במערכות ליטיגציה שלהם מותקן כמוסות במאמץ להפחית את העלייה בפרמיות  בקליפורניה בארצות עם כובעים לא ראינו גידול בהוצאות הבריאות הגדלת דמי הביטוח הגדלת מסים ירידה גישה לשירותי איכות וכתוצאה מכך האיומים על איכות הטיפול.

למידע נוסף פנו אל רשלנות רפואית עורך דין

עו"ד רשלנות רפואית, נזכר במקרה האחרון שבו טיפל במערב וירג'יניה, בו רופא הסיר בטעות איבר של ילד במקום הטחול שלו.

הילד היה עם הפרעה גנטית אשר גרמה הטחול להגביל את ייצור התאים האדומים של הגוף שלו דם. לאחר המעי הגס שלו הוסר בטעות, היה על המנתחים לצרף המעי הגס של הילד בדל רקטלית שלו.

המנתח שעשה את הטעות לא נתבע. במקום זאת, חברת ביטוח פשוט העבירה למשפחה 500,000 $. זה המקסימום – הודות לחוק 2003 מדינה ללא נזק כלכלי פרסים במקרים רשלנות רפואית – כי המשפחה היתה יכולה לנצח אם במקרה היה לבית המשפט.

"הנה לי להסביר למשפחה כי לפני שמונה שנים, חברות הביטוח היו במשבר והחליטה להגביל את כמות הנזקים שהבן שלך היה מסוגל לשחזר," אמר פארל, שהוא גם הנשיא של וירג'יניה המערבית האגודה המשפטים.

המנתח עבר מאז על אוקלהומה, אמר פארל. חברת הביטוח שילמה לו את הפיצוי 500,000 $ מלא גדל פרמיה רשלנות רפואית שלו, הוא אמר.

לפני שבועיים, המדינה שופטי בית המשפט העליון אישר את כובע במחלוקת על תביעות רשלנות רפואית על ידי פסק כי החלטת המחוזי ברקלי Circuit בית המשפט של השופט לקבוע $ 1,000,000 פיצוי למי שקיבלו את התרופות הלא נכון בזמן תחת טיפול דלקת ריאות, היה חוקתי.

החוק 2003 הצליח רק במתן רופאים רע סטירות על פרקי לביצוע רשלנות, תוך הגדלת רווחי חברת ביטוח על ידי הגבלת פרסים הנזק שלהם קורבנות אלה רופאים רע זהה.

הסנטור אוואן ג'נקינס, D-Cabell, אומר כי החוקים החדשים צמצמו באופן דרסטי רפואי פרמיית ביטוח רשלנות נבעה עזיבה המונית של רופאים שהטרידו את המדינה בתחילת העשור.

2003 כובעים שיושלם עוד חוק הרפורמה נזיקין כי המחוקקים חלפו שנתיים קודם לכן.

החוק החדש (HB 601) עורכי דין התובע נדרש במקרים רשלנות רפואית לבקש "תעודת הוקרה" המומחים שהעידו נגד הרופאים שלכאורה רשלנות שבוצעו לפני המקרה הגיע לבית המשפט.

האישור נדרש להיות מומחה מוסמך באותו תחום הרפואה כמו הרופא שביצע את רשלנות לכאורה. כלל גם נאלץ המומחים לספק את דעתם על איך הרופאים הפר הנאשם את רמת הטיפול.

כבר ב 2004, החלו נציגי המדינה מייחס עלייה פיטורים תביעה רשלנות ע"י סינון ראשוני. על פי הדיווח 2004 מטעם המדינה לביטוח הממונה ג'יין קליין, בערך 39 אחוז תביעות רשלנות רפואית בשנת 2002 פוטרו. שיעור זה עלה ל 43 אחוז התביעות ב -2003, טוען כי "תעודת הוקרה" … יכול להיות שיש השפעה ", נכתב בדו"ח.

עו"ד רשלנות רפואית מוסר כי בוירג'יניה מוגשות 273 רשלנות רפואית תביעות בשנה, על פי דו"ח 2010 המפקח על הביטוח, לעומת 280 בשנת 2008 ו – משיא של 327 בשנת 2001.

אבל הירידה של תביעות רשלנות רפואית לא אומר כי במקרים של רשלנות רפואית הם העומדת לנחות, אמר פארל. במקום זאת, הכלל prescreening מנעה רופאים כלליים מלקחת על מקרי רשלנות רפואית, להשאיר אותם ל-עו"ד רשלנות רפואית במקרים אלה, הוא אמר

תופעת הלוואי, על פי עורכי דין, היא כי יש לבטל תביעות קלת דעת. אבל יש מעט עדויות כי זה המקרה.

תביעה רפואית מוגשת בנושאים שונים כגון רשלנות בניתוח, רשלנות בהריון, רשלנות רפואית בלידה ועוד.

לעיתים ישנם מקרי רשלנות רפואית שכוללים עניינים כספיים בין רופא לחולה. למשל ניתוח פלסטי שנכשל והעלות הכספית הניכרת לא הוחזרה ללקוח, או כאשר המטופל שילם עבור ניתוח אך זה לא בוצע, או בוצע בצורה אחרת מזו שהובטחה לו ע"י המנתח. במקרים כאלו ניתן להגיש תביעה רפואית או תביעה כספית, תלוי בנסיבות המקרה.

רוב המדינות בארצות הברית דורשות כי כתמורה על קבלת ושמירת רישיון רפואי, כל המועמדים חייבים להפגין "אחריות כספית".

בדרך כלל זה כולל: (1) הקמת חשבון נאמנות של מזומנים ו / או קושי בניירות ערך סחירים, (2) בלתי חוזר, שאינו ניתן להעברה מכתב אשראי, או (3) ברוב המקרים, כיסוי רפואי ביטוח רשלנות רפואית.

בשנים האחרונות, כמה מדינות עברו חקיקה קובע כי בתנאים מסוימים, הרופא עשוי להעפיל לוותר על כל הדרישות פיננסיים, המכונות גם "הולך חשוף". בהקשר זה, הרבה תנופה עבור תוכנית נחקק לאחרונה הבריאות אובמה את העלויות הגדלות של שירותי הבריאות בארצות הברית הנובעים נרחב, וכן, כמה, בדיקות מיותרות משיקולים זרים ו retesting כדי לאשר את האבחנה טיפול רפואי עבור היתרון של המטופל, אך פחות חשוב, כדי למנוע תביעה פוטנציאל רשלנות רפואית. כפי האתגר הפוליטי למה המכונות גם "Obamacare" התמורה, ובהעדר תמיכה כלשהי חקיקה עבור "נזיקין הרפורמה" ואת המגבלות על תביעות רשלנות רפואית קלת דעת, ברור לגמרי כי חלק אינטגרלי של כל תכנון מקצועי של "נדל"ן "צריך לכלול ולשלב את ההגנה על נכסים חוקים רכוש פטור זמין לפי דיני השיפוט שבו הרופא מתגורר.

אם ישנן טענות לארוע של רשלנות רפואית, ניתן לשקול הגשת תביעה רפואית לאחר היוועצות עם עו"ד רשלנות רפואית שבחון את המקרה לגופו וקבוע אם הוא בגדר תביעה נזיקית או תביעה חוזית על החזר כספים וכדומה.

1. בפני בקשה לדחיית, ו/או מחיקת התובענה על הסף מחמת התיישנות.

הבקשה הוגשה על ידי שירותי בריאות כללית (להלן: "המבקשת 1" או "נתבעת 1") כנגד מננה חוחשוילי (להלן: "המשיבה" או "התובעת").

לבקשה לדחיית תביעת רשלנות רפואית על הסף הצטרפה מדינת ישראל – משרד הבריאות ( להלן: "מבקשת 2" או "נתבעת 2").

העובדות הצריכות לעניין

2. בסוף שנות ה-90 החלה התובעת לסבול מקשיים בהליכה המלווים בכאבי ברכיים, בעיקר בברך שמאל. במהלך שנת 2000 נמשכו הכאבים, והתובעת החלה לחוש חולשה שהלכה והתגברה ברגל שמאל. בתאריך 31/8/00 חשה התובעת בסחרחורת שגרמה לנפילתה. בתאריך 17/12/02 התלוננה התובעת על חולשה בשתי רגליה, והופנתה למרפאת ברכיים בבית החולים רמב"ם בחיפה, ולטענתה נמסר לה שהיא זקוקה לטיפול וחיזוק שרירים בלבד.

בתאריך 28/4/03 אושפזה התובעת במחלקה הנוירולוגית בבית החולים רמב"ם בשל חולשה שהלכה והתגברה ברגל שמאל, ולאחר בדיקתה עלה חשד שהתובעת סובלת ממחלה מיילטיבית של מערכת העצבים המרכזית, והיא הופנתה לביצוע בדיקת MRI בקופת חולים, במסגרת הקהילה.

בדיקת ה-MRI בוצעה במסגרת קופת חולים ביום 8/7/03, כ-3 חודשים לאחר מתן ההוראה לביצועה. נוכח תוצאת בדיקת ה-MRI אושפזה התובעת בבית חולים "כרמל", שם בוצעה לה בדיקת נוזל שדרה, שתוצאותיה העלו, כי התובעת חולה בטרשת נפוצה.

3. בכתב התביעה טוענת התובעת, כי הנתבעים ביצעו רשלנות רפואית כלפיה, כאשר לא התייחסו לתלונותיה במידת הרצינות הנדרשת, ובמשך כ-13 שנים פטרו את תלונותיה בקביעה, כי מדובר בבעיה אורטופדית, למרות שהבדיקות שנעשו לה לא הראו כל אינדיקציה לקיומה של בעיה במישור האורטופדי, במיוחד לאור תוצאות בדיקת ארטרוסקופיה שנערכה לה ביום 6/3/02.

רשלנות רפואית זו גרמה לאיחור ניכר באיבחון מחלת הטרשת הנפוצה, וכפועל יוצא, היא גרמה לאיחור ניכר בקבלת הטיפול הנדרש, דבר שהחמיר מאד את מצבה, גרם להידרדרות קשה במחלתה "עד כדי מצב בלתי הפיך וריתוק לכסא גלגלים". (סעיף 1 לכתב התביעה).

התובעת מבהירה, כי גם כאשר עלה חשד לקיומה של מחלה מיילטיבית, במועד אישפוזה בבית החולים רמב"ם, נמנעו הרופאים מביצוע בדיקת MRI בדחיפות במסגרת אישפוזה, והיפנו אותה לביצוע הבדיקה בקופת חולים במסגרת הקהילה, דבר שהביא לאיחור נוסף באיבחון מחלתה, שכן הבדיקה בוצעה רק ביום 8/7/03, כ-3 חודשים לאחר ההפנייה לביצועה.

בכתב התביעה לא פורט המועד בו התקבלו תוצאות בדיקת ה- MRI , אולם למרות שהבדיקה בוצעה ביום 8/7/03, אושפזה התובעת פעם נוספת רק ביום 4/8/03  "בשל תוצאותיה של הבדיקה", ונשלחה לביצוע בדיקת נוזל שדרה בבית החולים "הדסה" בירושלים.

תוצאות בדיקת נוזל השדרה התקבלו בתאריך 13/8/03 אולם נמסרו לתובעת רק 8 ימים לאחר מכן, בתאריך 21/8/03, או אז הוברר, כי התובעת סובלת ממחלת הטרשת הנפוצה.

טענות המבקשת

4. המבקשת טוענת, כי מועד גילוי הנזק היה בשנת 1999, עת החלה התובעת לחוש בכאבים בברכיה, והיות וממועד זה חלפו למעלה מ-10 שנים (סע' 89 (2) לפקודת הנזיקין) הרי שהתביעה התיישנה.

לחילופין טוענת המבקשת, כי גם אם ייקבע שמועד מסירת תוצאות בדיקת הנוזל השדרתי לתובעת, בתאריך 21/8/03 הינו מועד גילוי הנזק, וזאת לכל המאוחר, הרי שגם אז התיישנה התובענה אשר הוגשה ביום 25/8/10, שכן הוגשה כעבור 7 שנים וארבעה ימים ממועד גילוי הנזק.

טענות המשיבה

5. המשיבה מתנגדת למבוקש מכל וכל. המשיבה מסבירה, כי הנזק אינו מחלת הטרשת הנפוצה בה לקתה, אלא האיחור באיבחון המחלה, דבר שגרם להחמרת המחלה והידרדרות מצבה הרפואי.

המשיבה מציינת, כי רק באוגוסט 2003 נודע לה מהי מחלתה, ולמעשה עד מועד זה ”לא הועלה חשד למחלה ולא בוצעו בדיקות לאבחון המחלה עד אוגוסט 2003, דהיינו מדובר במחדל מתמשך של הנתבעות מאז 1999 ועד לאוגוסט 2003".

המשיבה מבהירה, כי יש להתחיל את מניין תקופת התיישנות מתאריך 21/8/03, מועד בו נמסרו לה תוצאות בדיקת נוזל השדרה, והוברר כי היא לוקה במחלת הטרשת הנפוצה.

המשיבה ממשיכה ומבהירה, כי נוכח האמור מסתיימת לכאורה תקופת ההתיישנות בתאריך 21/8/10, אולם נוכח פגרת בתי המשפט המסתיימת ביום 31/8/10, טרם חלפה תקופת ההתיישנות במועד הגשת התובענה.

לחילופין טוענת המשיבה, כי יש להחיל בענייננה את סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין, והתוצאה היא שתקופת ההתיישנות טרם חלפה במועד הגשת התובענה. המשיבה מסבירה, כי "הבעיות הנוירולוגיות שניתן לייחס אותן למחלה החלו סמוך לאוגוסט 2000 ובמובהק ביום 31/8/00, ומכאן שחלפו פחות מ-10 שנים מיום אירוע הנזק (שהוא כאמור, אי ביצוע הבירור הנוירולוגי המתחייב) ועד הגשת התביעה". עוד מבהירה המשיבה, כי בשנת 1999 החלה לסבול מקשיים בהליכה המלווים בכאבי ברכיים "דהיינו – בעיה רפואית קלה ביותר המעלה חשד לבעיה אורטופדית".

תשובת המבקשת

6. המבקשת טוענת בתשובתה, כי מירוץ ההתיישנות החל במועד שבו היה סביר לאבחן את התובעת כמי שלוקה בטרשת נפוצה, דהיינו בסוף שנות ה-90, כפי שעולה מחוות דעתו של פרופ' טייטלר.

דיון והכרעה

7. הנני בדיעה, כי בתיק זה אין מדובר כלל בגילוי מאוחר שניתן לייחסו לתובעת, ולמעשה התביעה לא התיישנה במועד הגשתה, ואבאר.

אין חולק, כי התובעת החלה לסבול מבעיות רפואיות שבאו לידי ביטוי בקשיי הליכה וכאבים בברכיה כבר בשנת 1999. מהתיעוד הרפואי שצורף לתיק עולה, כי התובעת לא שקטה על שמריה, ולא העלימה עין מבעיותיה הרפואיות, נהפוך הוא, התובעת החלה להתלונן על בעיותיה, והמשיכה להתלונן בקביעות ככל שבעיותיה החמירו.

עוד עולה מהתיעוד הרפואי, כי הממסד הרפואי חשד בבעיה אורטופדית, ולכן נשלחה התובעת לבדיקות שונות במטרה לאבחן ולגלות קיומה של בעיה רפואית אורטופדית, אלא שבעיה כזו לא התגלתה למרות שהתופעות החולניות נמשכו.

רק באפריל 2003 אושפזה התובעת לראשונה במחלקה הנוירולוגית בבית החולים רמב"ם, שכן רק אז, לראשונה הועלה חשד לקיומה של מחלה מיילטיבית. ודוק: גם כאשר עלה החשד בלב הרופאים, ולמרות סבלה של התובעת ומשך הזמן הארוך בו נמשכו תלונותיה, נמנע צוות בית החולים מביצוע הבדיקות הנדרשות במסגרת אישפוזה, והיפנה אותה לביצוע בדיקת MRI למרפאת קופת חולים במסגרת הקהילה. קרי: גם במועד זה לא נאמר לתובעת שהיא חשודה כחולה במחלת הטרשת הנפוצה, ולמעשה, מן הסתם לא נאמר לה דבר וחצי דבר על החשד לקיומה של מחלה קשה, מה עוד שהרופאים נמנעו מביצוע הבדיקה הנדרשת בדחיפות בבית החולים, או מתן הפנייה לביצוע הבדיקה בדחיפות בקופת החולים, ונשאלת השאלה: אם הממסד הרפואי לא חשד בשלב זה בקיומה של מחלת הטרשת הנפוצה, כיצד יכולה הייתה התובעת –הדיוטה בענייני רפואה -  לחשוד בקיומה של מחלה זו?!

המסקנה מכל האמור הינה, כי קצה החוט הנדרש לצורך קביעת הקשר הסיבתי נקשר מבחינתה של התובעת רק במועד איבחון מחלתה ומסירת תוצאות הבדיקה לידיה, קרי: בתאריך 21/8/03.

הדברים באו לידי ביטוי בע"א 2919/07 מדינת ישראל – הועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא ליפל ואח', [פורסם בנבו] דנ"א 7601/10 אודית כהן ואח' נ' מדינת ישראל ואח' [פורסם בנבו] (להלן: "פרשת אודית"), שם הובהר:

"מירוץ ההתיישנות מתחיל כאשר עילתו של התובע מתגבשת לכדי עילה קונקרטית, שמכוחה יוכל התובע 'הלכה למעשה' לפנות לבית המשפט ולהגיש את תביעתו. (ע"א 217/86 שכטר נ' אבמץ בע"מ, פ"ד מד (2) 846). עילת התביעה נולדה במועד שבו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו על ידי הנתבע, היינו, תקופת ההתיישנות מתחילה לרוץ ביום שבו אילו היה מגיש התובע את תביעתו לבית המשפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות היה זוכה בפסק הדין…"

בפרשת אודית חזר בית המשפט העליון והבהיר:

"די איפה בקצה חוט ואין צורך בידיעה מלאה בדבר קיומו של קשר סיבתי. כל שנדרש הוא קיומה של אפשרות לקשר סיבתי בין מעשי הנתבע או מחדליו לבין נזקו של התובע (ראו: פרשת צורף, פסקה 11), די כי יתגלה קצה חוט, או בסיס לסברה הקושרת בין הנזק למעשה או למחדל של הנתבע…".

בית המשפט ממשיך ודן בטיבו של "קצה החוט" הנדרש, והאם למשל די בקיומו של חשד לביסוס עילת התביעה, והוא קובע:

”…נדרשת ידיעה שאיננה משוללת הגיון פנימי, ושיש לה אחיזה מינימלית במציאות…"

8. אם ניישם את ההלכה על המקרה אשר בפני נמצא, כי התובעת התלוננה על תופעות רפואיות חריגות, ובעיות בריאותיות שונות החל משנת 1999, אולם במשך שנים רבות יוחסו בעיותיה הרפואיות לבעיה אורטופדית שלא התגלתה ולא אובחנה.

באוגוסט 2003 אובחנה סוף סוף בעייתה הרפואית של התובעת, ורק אז נולדה עילת התביעה. ודוק: התובעת אינה מייחסת לנתבעים את עובדת היותה חולה בטרשת נפוצה, כי אם את ההחמרה הקשה במצבה וההידרדרות הרפואית הקשה בשל אי קבלת טיפול מתאים כנגד מחלת הטרשת הנפוצה במהלך השנים בהן לא ואבחנה המחלה.

היות ולא הממסד הרפואי שטיפל בתובעת, וממילא לא התובעת עצמה לא היו מודעים למחלתה של התובעת, ולמקור תחושותיה החולניות, הרי שעד גילוי מחלתה של התובעת ומסירת תוצאות הבדיקה לתובעת, לא התגלה אותו "קצה חוט" שיש בו כדי לקשור בין מצבה העכשווי של התובעת לבין החמצת האיבחון של מחלתה.

לא זו אף זו. באם הייתה מתקבלת טענת המבקשת, היה בכך כדי "להעניש" את התובעת על המחדלים המיוחסים לנתבעים, דבר שהדעת איננה סובלת.

9. תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") קובעת, כי ימי הפגרה לא יבואו במניין הימים לצורך חישוב תקופת ההתיישנות. משכך, יש להתחיל את חישוב מירוץ ההתיישנות מתום הפגרה, קרי:מתאריך 1/9/10, ומשהוגשה התובענה בתאריך 25/8/10, הרי שלא התיישנה במועד הגשתה, ודין הבקשה להידחות.

10. סוף דבר, הבקשה לדחיית התובענה מחמת התיישנותה נדחית בזאת.

שכ"ט עורכי דין בסך 9,000 ₪ יושת על הנתבעות ביחד ולחוד לטובת התובעת.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל, וישולם ללא קשר לתוצאות המשפט.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"א, 19 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

דליה גנות

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

( החלטה זו עניינה התיישנות בתביעות רשלנות רפואית)

תביעת רשלנות רפואית הוגשה השבוע לבי" שלום בכפ"ס, בה נטען כי רופאי קופ"ח כללית לא גילו מחלת איידס אצל אשה, אלא רק 3 חודשים לפני שנפטרה מהאיידס.

במשפחתה גורסים שתסמינים אובחנו אצלה כבר זמן רב קודם לפטירתה בגיל 55.

עוד נטען כי האשה הייתה במצב של ירידה קיצונית במשקלה, וכשנתיים לפני פטירתה הגיעה למשקל של 48 קילו. האשה סבלה גם מהפרעות מוטוריות, קשיים בבליעה, שינויים בקול, כיבים וכן אנמיה.

על אף כי תסמינים אלו היו אמורים להדליק נורת אזהרה  ולגרום לאבחון של איידס HIV, מעולם לא נעשו בדיקות שיכלו לאבחן מחלה זאת ולכן זוהי רשלנות רפואית.

עוד נכתב כי המנוחה התלוננה בפני רופאי קופת חולים כללית על כאביה ומגבלותיה, ואלו ערכו לה בדיקות שונות, ולאור ממצאיהן טופלה המנוחה משך שנים רבות, כעשר שנים לערך, בסטרואידים ובתרופה ציטוטוקסית (שתורמת להרס תאים).

אחותה של המנוחה טוענת כי אילו בוצעה בדיקה, שנים לפני מותה, הייתה האשה זוכה לקבל טיפול רפואי, אשר בסבירות גדולה היה מאפשר לה לחיות שנים רבות.

רק בחודש מרץ 08, חודשים אחדים לפני שנפטרה, אובחן איידס בגופה והיא החלה בטיפולים רלבנטים. אך על פי כתב התביעה, אבחון וטיפול היו מאוחרים מדי, ומצבה הדרדר במהירות.

3 חודשים מאוחר יותר, חודש יוני 08, הועברה האשה להוספיס בבי"ח תה"ש, וכעבור חודשיים מתה מסיבוכיה של המחלה איידס.

אחותה תובעת כאמור פיצויים של מיליונים בגין רשלנות רפואית באבחון לטענתה.

מידע נוסף על פסקי דין באתר רשלנות רפואית בישראל- רשלנות רפואית

בית משפט השלום בכפר סבא

ת"א 3826-09 אימאן עאזם נ' הראל בע"מ – חברה לבטוח

בפני כב' השופט דורון חסדאי

תובעת אימאן עאזם

נגד

נתבעת הראל חברה לבטוח בע"מ

החלטה

רקע כללי

1. התובעת הגישה תביעה בגין נזקי גוף עקב פגיעתה בתאונת דרכים מיום 7.3.09.

כמו כן, הגישה התובעת במסגרת התובענה בקשה למינוי מומחים בתחום האורתופדי, רפואת נשים ופסיכולוגי/פסיכיאטרי.

2. בדיון שהתקיים ביום 23.11.10 ציין ב"כ התובעת, כי הוא עומד על מינויים של מומחים בתחום האורתופדי, הפסיכיאטרי והאף אוזן גרון.

3. בהחלטתי מאותו יום מצאתי למנות מומחה בתחום האורתופדי, כאשר בשלב זה תישא הנתבעת בשכר טרחתו.

4. באשר למומחה בתחום א.א.ג הרי שלא מצאתי מקום למינויו של מומחה בתחום זה.

5. בהתייחס למומחה בתחום הפסיכיאטרי, מצאתי להשהות את מתן החלטתי עד לאחר שב"כ התובעת ימציא לעמיתו תצהיר בריאות של התובעת אף בהתייחס לתאונה שעברה כנטען ביום 18.2.07.

6. ביום 3.1.11 צירף ב"כ התובעת תיעוד רפואי נוסף בתמיכה לבקשתו למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי. הנתבעת התייחסה לתיעוד זה בתגובתה מיום 16.1.11 והיא שבה למעשה על התנגדותה למינויו של מומחה זה כפי שאף טענה בתגובה מיום 11.11.10.

7. לטענת הנתבעת, המסמכים הרפואיים אשר צורפו לבקשת הנתבעת הם המסמכים היחידים בתחום הפסיכיאטרי ממועד המאוחר כשנה וחצי לאחר קרות התאונה וזאת בשים לב לעובדה שתיעוד שצורף בעבר מהווה למעשה חוות דעת רפואית.

לדברי הנתבעת במשך התקופה שחלפה מאז התאונה ועד למועד המסמכים שצורפו לא נזקקה התובעת לכל טיפול בתחום הנפשי וממועד בדיקתה האחרונה חלפה שנה ושלושה חודשים בהם לא נבדקה כלל ופרק זמן זה מנתק כל קשר סיבתי בין התאונה לבין נזקיה הנפשיים הנטענים.

התיעוד הרפואי

8. ראשית דבר יש לציין, כי בעקבות התאונה שארעה ביום 7.3.09 עברה התובעת, אשר היתה בחודשי הריונה הראשונים, פעולת גרידה בבית החולים מאחר והעובר שנשאה עמה נצפה ללא דופק. (ר' נספח ג' לכתב התביעה).

9. התיעוד הרפואי הנוסף שצירף ב"כ התובעת (4 דפים) הינו רישום של הפסיכולוג השיקומי סאלח מסארווה באשר לפגישות שקיים עם התובעת החל מיום 30.9.10 ועד ליום 30.12.10. במסמכים קיים תיעוד באשר לדברי התובעת לפסיכולוג וההקשר שלהם לתאונה.

10. לכתב התביעה עצמו צורף כנספח ט"ז מסמך של ד"ר ג'מל נאסר, פסיכיאטר, מחודש אפריל 2009, בעניינה של התובעת באשר לבדיקה שנבדקה אצלו ותחילת טיפול עם כדור סרוקסט.

בנספח י"ז לכתב התביעה מיום 26.4.09 (סיכום רפואי – קופת חולים לאומית טייבה) מביקור אצל רופא המשפחה ד"ר חאג' יחיא כראם, נאמר בין היתר שהתובעת היתה מעורבת בתאונת דרכים, סובלת ממצב של דיפרסיה, אפתיה ועצבנית כל הזמן ואף היתה אצל פסיכיאטר שאבחן אותה כסובלת ממצב דכאוני והמליץ על התחלת טיפול בסרוקסט.

כנספח י"ט לכתב התביעה צורף מסמך של הפסיכיאטר ד"ר ג'מל נאסר מיום 11.5.09 המתייחס לביקור שקיימה אצלו התובעת מספר חודשים קודם לכן, וניתן ככל הנראה באותו מועד לתובעת מרשם לתרופת ציפרלקס.

המסגרת המשפטית

11. חוק הפיצויים אינו מציע כללים להפעלת שיקול הדעת על ידי ביהמ"ש בהחלטתו אם למנות מומחה רפואי לבקשת הנפגע אם לאו.

בהתאם לתקנות אין עומדת לנפגע בתאונת דרכים האפשרות להוכיח את טענותיו בעניין שברפואה על ידי הבאת ראיות מטעמו. הדרך העומדת לפניו היא לבקש מינוי מומחה או מומחים רפואיים.

12. ההלכה קובעת כי על מנת שימונה מומחה לצורך קביעת דרגת נכות בתחום מסויים צריך התובע להביא ראשית ראיה לנכות שהוא טוען לה [ר' רע"א 1619/93 אליהו נ' טטרו, פ"ד מ"ז (4) 89]. ביהמ"ש מקפיד על מינוי המומחים במקרים אלו משום שאין לנפגע אפשרות אחרת להוכיח את נכותו הרפואית על ידי הבאת מומחים מטעמו [ר' רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון פ"ד מ"ד (2) 216, 219-220; בר"ע (ב"ש) 594/09 AIG נ' רחמני [פורסם בנבו] (2.12.09)].

בפרשת שיק לעיל, נפסק, בין היתר:

"על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים)… אין עומדת לנפגע בתאונת דרכים האפשרות להוכיח את טענותיו בעניין שברפואה על ידי הבאת ראיות מטעמו. הדרך העומדת לפניו היא לבקש מינוי מומחה או מומחים רפואיים. דחיית בקשתו למינוי מומחה, יש בה על כן, כדי לסגור בפניו את הדרך להוכיח שנותר עם מום או נכות כתוצאה מהתאונה, או כל עניין אחר רפואי. בנסיבות אלה אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחים רפואיים כשקיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה. אין בדברי אלה כדי לשלול את הצורך לבדוק בכל מקרה, אם אמנם מינוי כזה דרוש, ובית המשפט לא יהסס לדחות בקשה למינוי מומחה רפואי, אם אין לבקשה יסוד לאור החומר הרפואי המובא בפני בית המשפט. ואולם כשהדברים אינם כה ברורים יזהר בית המשפט לבל תקופחנה זכויותיו של המבקש על ידי מניעת מינוי מומחה רפואי כבקשתו".

ר' גם: י. אנגלרד, "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים" מהד' 3, 2005, 460.

רע"א 3497/98 רזין נ' המגן פ"ד נב (5) 136.

אמנם הילכת שיק נקבעה לגבי דיותה של ראשית הראיה המצדיקה מינוי רופא רפואי, אולם רוח הדברים היא שלא להקשות על מינוי מומחה כאשר יש לבקשה יסוד בחומר הרפואי [ר' גם: בש"א (י-ם) 8638/09 מנורה נ' באשא [פורסם בנבו] (13.9.09)].

13. ראשית הראיה הנדרשת לצורך מינוי המומחה יכולה להיות נלמדת מסוגים שונים של מסמכים ובעיקר ממסמכים אשר מצביעים על טיפול רפואי שניתן לתובע עקב נכותו [ר' רע"א 911/03 סעאת נ' סעאת ואח' [פורסם בנבו] תק-על 2003 (1) 709].

בעניין זה נפסק ב-בר"ע (באר-שבע) 651/02 עמר נ' הפניקס (לא פורסם), [פורסם בנבו], בין היתר, כי: "יודגש כי מומחה הממונה מטעם ביהמ"ש במסגרת תביעה שכזו, הינו הכלי היחיד אשר באמצעותו יוכל התובע להוכיח נכותו. דחיית בקשה למינוי מומחה, דינה כסגירת דלת ההוכחה".

14. ברע"א 8796/99 הפניקס נ' בן יאיר ואח' (לא פורסם) [פורסם בנבו] נפסק, כי לעניין מינוי מומחה רפואי להוכחת נושא רפואי, הנוגע לנפגע החי, כבר פסק ביהמ"ש כי אין מקום לדחות בקשה למינוי כזה, כאשר קיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה.

בדומה נפסק ברע"א 247/01 מססה נ' דולב ואח' (לא פורסם), [פורסם בנבו], בין היתר, כי "אי מינוי מומחה רפואי בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים… משמעו סגירת הדלת בפני התובע להוכחת קיומה של נכות שכן אין באפשרותו להוכיח את ענייניו הרפואיים בדרך אחרת. לכן, כאשר קיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה יש מקום לקבל את התאונה למינוי המומחה".

15. בית משפט השלום בתל-אביב בהחלטתו המקיפה בת.א. (תל-אביב) 70670/04 ואח' זיגדון ואח' נ' כלל ואח' [פורסם בנבו] תק-על 2005 (3) 3190, ציין בין היתר, כי אין חולק שחוק הפיצויים הינו חוק סוציאלי שנועד להכניס תחת כנפיו נפגעים רבים אשר נפגעו כתוצאה מ"שימוש" ברכב מנועי. ביהמ"ש מדגיש כי דחיית בקשה למינוי מומחה רפואיים משמעה לעיתים כי לא ניתן לנפגע יומו וזאת עוד בטרם נדונו לגופן טענותיו וראיותיו.

עוד מציין ביהמ"ש כי הוא בחן פסיקה של בתי משפט מחוזיים שונים ומצא כי ברובם של המקרים משהגיע ביהמ"ש למסקנה כי קיימת ראשית ראיה בדבר קיומה של נכות – הוא נעתר לבקשה למינוי מומחה רפואי, על אף העדר מסמכים המעידים על רצף טיפולי [ר' למשל: בר"ע (באר-שבע) 651/02 עמר לעיל, בר"ע (תל-אביב) 2629/03 הדר נ' אזואלי, [פורסם בנבו], בש"א (ירושלים) 14020/5 אלאזם נ' חמאד, בש"א (תל-אביב) 16138/03 ערן נ' אליהו, [פורסם בנבו], בר"ע (תל-אביב) 1711/02 יובל נ' קריספין [פורסם בנבו] ובר"ע 1303/02 אורן (שורש) נ' אל בז ואח', [פורסם בנבו]].

16. ברע"א 4911/09 סהר ציון נ' כשרי [פורסם בנבו] (29.7.09) נפסק בין היתר כי מומחה רפואי ימונה על ידי בית המשפט אם קיימת תשתית ראיה לנכות שנגרמה לתובע עקב תאונת דרכים "ודוק: הדרישה הינה אך ורק לראשית ראיה לקיומה של נכות אלא גם לראשית ראיה לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה (ראו רע"א 10012/05 מורנו נ' נגה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם), [פורסם בנבו], 23.3.06)….".

בהמשך ציין בית המשפט מפי המשנה לנשיאה כי: "…אכן כיוון שהדרך היחידה להוכחת טענות שבענין שברפואה במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים היא מינוי מומחה מטעם בית המשפט, הנטייה היא להקל בדרישות להוכחת קיומה של ראשית ראיה. בהתאם לכך, עשוי בית המשפט להכיר בקיומה של ראשית ראיה לקשר סיבתי בין הנכות הנטענת לתאונה גם בהעדר אסמכתא חד משמעית לכך במסמכים הרפואיים. בית המשפט עשוי להסתפק בהקשר זה גם ברמת סבירות נמוכה לקיומו של קשר סיבתי. (ראו רע"א 219/91 הראל נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו], 25.2.1991) …".

ר' גם: בר"ע (חיפה) 109/06 ג' ח' נ' אבו מוך ואח' [פורסם בנבו] תק-מח 2006 (1) 5381.

בש"א (חיפה) 8624/07 דרבאס נ' דמרג'אן ואח' (לא פורסם) [פורסם בנבו].

בר"ע (נצ') 232/09 שרבל נ' סאמר [פורסם בנבו] (20.8.09).

דיון והכרעה

17. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני ב"כ הצדדים והתיעוד שהובא בפניי, נחה דעתי כי קיימת ראשית ראיה לנכות נטענת בתחום הפסיכיאטרי וזאת על רקע אובדן העובר שנשאה התובעת בבטנה עובר לתאונה.

18. אף קיימת ראשית ראיה לקיומו של קשר סיבתי ברמת סבירות נאותה בין הנכות הנטענת לתאונה.

19. בשים לב לעובדה, כי מינוי מומחה על ידי בית המשפט הינו בגדר אפשרותה היחידה של התובעת להוכיח נכותה בתביעת פלת"ד ובהינתן האמור מצאתי למנות אף מומחה בתחום הפסיכיאטרי מטעם בית המשפט.

20. בשלב זה, תישא הנתבעת בעלות שכרו של המומחה.

21. החלטה בדבר מינויים של המומחים בתחום האורתופדי והפסיכיאטרי תישלח בנפרד.

22. נוכח בקשת הצדדים עם סיום ישיבת יום 23.11.10, ניתנת להם אורכה בת 15 ימים להודיע לבית המשפט האם הגיעו הם לכלל הסכמה באשר לזהות שני המומחים או מי מהם.

ככל שלא יגיעו להסכמה, ימנה בית המשפט את המומחים על פי שיקול דעתו.

23. בהחלטה שתינתן למינויים של המומחים יקבע אף מועד דיון.

24. אין צו להוצאות .

25. המזכירות תשלח החלטתי זו לב"כ הצדדים בהקדם.